מורה בוינגייט יפוצה ב- 25,000 ש"ח בין הוצאת לשון הרע כלפיו

בנימין כנען (להלן: "התובע") הוא מורה ותיק במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט, לקורסי הצלה וכושר גופני, מאז שנת 1985. לדבריו, הוא בעל מוניטין רב בתחום ההצלה ומלמד שנים רבות בקורסים למצילי בריכות.

גילי פלק (להלן: "הנתבעת") עובדת כבוחנת מצילים, משנת 1993, וחונכת קורסי מצילים משנת 2001.

עניינה של התביעה בדרישה לפיצויים בסך 100,000 ש"ח, בגין מכתב שנשלח על ידי הנתבעת למר שלמה ברלין, מפקח הצלה ארצי ומתאם חינוך גופני במשרד התעשייה והמסחר, שלדברי התובע מהווה הוצאת לשון הרע.

המכתב

בשנת 2004 העביר התובע, במועדון הספורט בנווה אמירים הרצליה, קורס למצילי בריכות.

בתאריך 24.10.04 פנתה הנתבעת במכתב למר ברלין בזו הלשון:

"במהלך סוכות הועבר קורס מצילים לבריכות שחייה בנווה אמירים ע"י מיכל רוטנברג מירושלים (מספר טלפון  . . .) במסגרת ביה"ס להצלה של בני כנען אשר גם ביקר מספר פעמים בקורס זה.

למיטב ידיעתי מיכל רוטנברג אינה מדריכה מוסמכת.

אודה לבדיקת הנושא ולתשובתך".

(המכתב צורף כנספח ג' לכתב התביעה, וסומן גם נ/2)

התובע טוען, כי הנתבעת התקשתה להוציא לחמה מתחום עיסוקה כחונכת מצילים, וביקשה לדחוק את רגליו מתחום זה, באמצעות משלוח המכתב, במטרה לגרום להסרת הפיקוח המקצועי מקורסים אותם הוא מעביר. לדבריו, האמור במכתב אינו אמת, אך לו הייתה תחבולת הנתבעת צולחת והפיקוח היה מוסר מהקורסים שלו, היו חניכי הקורסים עוברים לידי הנתבעת כפרי בשל.

הנתבעת טוענת, כי כתבה את המכתב על סמך דברים שנמסרו לה על ידי אחת החניכות בקורס, גב' שרה רחמים. לטענתה, שמעה מפיה כי השתתפה בקורס של התובע בנווה אמירים, כאשר בפועל הקורס הועבר על ידי מיכל רוטנברג, שאינה מדריכה מוסמכת מטעם משרד העבודה.

הנתבעת, כמי שעוסקת בהדרכה בתחום השחייה ראתה, כך לדבריה, חובה חוקית, מוסרית וחברתית לברר את אשר נודע לה. לפיכך, שוחחה טלפונית עם מר ברלין, אשר ביקש ממנה להעלות את הדברים על הכתב, ולכן שלחה את המכתב.

בתאריך 25.11.04, שלח מר ברלין מכתב תשובה, במענה למכתבה של הנתבעת (נ/3), ובו פירוט ממצאי בדיקתו. במכתב נאמר, בין היתר, כי בקורס שהועבר בנווה אמירים לא הדריכה גב' רוטנברג, אלא מר בני כנען. ב"כ הנתבעת עצמו מציין בסיכומיו, כי בסיפא של המכתב מפנה מר ברלין אצבע מאשימה כלפי הנתבעת, וממליץ לה, כי לפני הגשת תלונה מסוג זה תדאג לאסוף פרטים יותר מדויקים, תבדוק אותם ולא תסמוך על שמועות בלבד.

במכתב ששוגר באמצעות בא-כוחו, דרש התובע מאת הנתבעת פיצוי בגין פרסום לשון הרע, בסך 100,000 ש"ח. דרישה זו נדחתה על ידי ב"כ הנתבעת, שאף הודיע, כי מרשתו שומרת על זכותה לתבוע מאת התובע את "תשלום מלוא הוצאותיה המשפטיות ו/או נזקיה האחרים, ככל שיידרש" (נספחים ד', ה' לתצהיר התובע).

בעקבות כך הוגשה התביעה, בה דורש התובע פיצוי בסך 100,000 ש"ח מאת הנתבעת.

דרישת הפרסום

פרסום המכתב כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן : "החוק") אינו שנוי במחלוקת. גם העובדה שהפרסום אינו אמת אינה שנויה במחלוקת.

האמנם לשון הרע